כריתת כליה 02.07.2020

זיהוי מטופלים בסיכון גבוה לירידה בקצב הסינון הכלייתי לאחר כריתת כליה מלאה

החוקרים הצליחו ליצור מודל ניבוי שיכול לעזור לזהות מטופלים בסיכון לירידה בקצב הסינון הכלייתי המשוער לאחר כריתת כליה מלאה ושעשויים להתאים יותר לניתוח כריתת כליה חלקית

מטרת המחקר הנוכחי היתה לפתח מודל ניבוי שיעריך את הסיכון לירידה בקצב הסינון הכלייתי המוערך (eGFR – estimated glomerular filtration rate) מתחת ל-45 מ"ל/דקה/1.73 מ2 לאחר כריתת כליה מלאה (RN – radical nephrectomy). זאת במטרה לקבל החלטה מושכלת יותר בבחירה בין RN לכריתת כליה חלקית (PN – partial nephrectomy).

החוקרים השתמשו במאגר מידע פרוספקטיבי של מטופלים עם סרטן כליה ואיתרו מטופלים עם eGFR > 60 מ"ל/דקה/1.73 מ2 לפני הניתוח שעברו RN בעקבות מסה מקומית בכליה.

בהמשך, החוקרים יצרו אינדקס של ערכי הבסיס החדשים של תפקודי הכליות. החוקרים השתמשו ברגרסיה לוגיסטית רב משתנית על מנת לפתח נומוגרם לניבוי ובדקו אותו באמצעות שימוש באנליזת ROCי(Receiver-operating characteristic). בנוסף, הם השתמשו באנליזה של עקומת-החלטות על מנת להעריך את היתרון הקליני הכולל.

החוקרים איתרו 668 מטופלים שעמדו בקריטריוני ההכללה, כאשר 183 (27%) מתוכם הדגימו ירידה ב-eGFR אל מתחת ל-45 מ"ל/דקה/1.73 מ2.

החוקרים מצאו באמצעות אנליזה רב משתנית כי משתנים כמו עלייה בגיל (P= 0.001), מין נקבה (P< 0.001) ועלייה בקריאטינין לפני הניתוח (P< 0.001) קשורים לירידה תפקודית. בהמשך הם יצרו נומוגרם לניבוי שכלל את המשתנים האלה בנוסף לתחלואה נלווית עם קשר ידוע למחלות כליה, אך מצאו כי מודל מפושט שלא כלל את התחלואה הנלווית היה טוב במידה שווה (האזור שמתחת לעקומה לאחר תיקוף בהצלבה היה 0.78). כמו כן, אנליזת עקומת-החלטות הראתה את היתרון הקליני הכולל בסבירויות > ~11%.

המסקנות של החוקרים היו כי ההחלטה לבצע RN בהשוואה ל-PN היא מורכבת. הם יצרו כלי כמותי פשוט שיכול לעזור לזהות מטופלים בסיכון ל-eGFR נמוך מ-45 מ"ל/דקה/1.73 מ2 לאחר הניתוח, שייתכן כי הם מועמדים חזקים לניתוח שמשמר את הנפרון.

מקור: 

McIntosh, A.G. et al. (2020) BJU International 124,6.

נושאים קשורים:  אורולוגיה,  נפרולוגיה,  קצב סינון כלייתי,  מודל ניבוי,  כריתת כליה,  מחקרים
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות